בשש השנים האחרונות של חייו שירת כקצין מודיעין ביחידת הימ"מ. רק לאחר מותו נודע למשפחתו עד כמה פעילותו שם הצילה נפשות רבות במדינת ישראל.

לאורך כל שירותו ביחידות המיוחדות עשה טל את עבודתו נאמנה ותרם רבות לביטחון המדינה. בצניעותו מעולם לא סיפר ולא שיתף גם את הקרובים לו ביותר על תרומתו ועל המבצעים להם היה שותף.

ב1996 נשא לאישה את נירית, אהבת חייו וחברתו הראשונה מגיל שבע עשרה. כשהתגייס למשטרה הם עברו למושב בית אלעזרי, הוא אהב את האווירה הכפרית של המושב ואת השקט. בשנים הבאות נולדו הבנים עמית, עפרי ושי.

ב2005- עברה המשפחה לבית שבנו במושב קדרון. טל היה איש משפחה למופת, בעל ואב אוהב ומסור. הקפיד לבלות עם ילדיו ככל שיכל ולפצות על השעות הארוכות שנעדר בשל תפקידו.

החלום שלו היה שהילדים יגדלו באווירת כפר, תיארה רעייתו, והוא היה מאושר לראותם גדלים כך. הבילויים של המשפחה בסופי שבוע היו טיולי טבע ברחבי הארץ.

לטל היה כישרון רב בבישול ואפייה. הוא אהב מאוד את המטבח והיה הבשלן בבית, וכשהיה מבשל ואופה דאג תמיד לחלק לכל השכנים והחברים והיה מאושר לראות את כולם נהנים מהמטעמים שהכין. בהמשך אף הוכשר כקונדיטור בבית ספר נחשב בתחום.

לאורך השנים הוא פיתח תחומי ידע רבים, קרא, חקר ולימד את עצמו לפתור ולתקן תקלות בכל תחומי הבית – תיקן מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, בנה בעץ, הקים פרגולה וגדר בחצר.

את כישוריו נידב לכל מי שביקש והיה זקוק לעזרה. התחביבים שלו נעו סביב הצלת חיים, התנדבות ותרומה, סיפרו אוהביו, הוא אף פעם לא חיפש תמורה, נהנה מהתחושה שהוא חווה מההתנדבות.

בשל שירותו במשטרה היה פטור ממילואים, אבל רצה להמשיך ולתרום לכן החליט בכל זאת להתנדב למילואים ביחידת העילית 669 כפראמדיק.