לוחם וקצין ביחידת הימ"מ, נפל בקרב ב-7 באוקטובר 2023 במבצע לשחרור תחנת משטרת שדרות מידי פלוגה של מחבלים.
בן 34 במותו, יהי זכרו ברוך.
אלכסיי נולד בסבסטופול באוקראינה ב-26 לספטמבר 1989, בנם של איגור וילנה, אח גדול של יוליה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1995 והתיישבה בעיר חיפה.
אלכסיי גדל והתחנך בחיפה, למד בבית הספר היסודי "קישון" ובבית הספר העל-יסודי השש-שנתי "אליאנס".
כבר בגיל צעיר התגלה כמתאגרף מוכשר והתאמן במשך שנים בקבוצת אגרוף. בהמשך, התאהב באימוני "קרוספיט" ומאז התמיד בספורט זה. גם את הים אהב במיוחד.
ב2007- התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. הוא שובץ לגדוד 603 והצטרף למחס"ר – מחלקת הסיור הגדודית המורכבת מהלוחמים ומהמפקדים המצטיינים בגדוד.
אלכסיי היה לוחם בכל רמ"ח איבריו. מוכשר, אמיץ ומוערך.
בכל מקום בו נכח הצטיין והיה מושא להערצה עבור סובביו, אך עשה הכול בשקט, בענווה, ועם חיוך תמידי על שפתיו.
ב29.12.2013- התגייס למשטרת ישראל ושירת ביחידת הימ"מ.
כלוחם, חבלן וצנחן, ואחרי שסיים בהצלחה קורס קצינים היה למפקד צוות. הימ"מ הייתה מושא גאוותו ומרכז חייו. תמיד חזר ואמר שתפקידו הוא להילחם ולהגן על המדינה, שלעולם לא יוריד את נשקו ושדבר לא יוכל לקחת ממנו את רוח הלחימה.
השילוב הייחודי בין טוב ליבו לקשיחותו הפכו אותו ללוחם ולמפקד נערץ, ולמקצוען בצורה בלתי רגילה. תמיד פעל בהתאם לערכיו, היה קשוב לפקודיו, דאג לכל אדם שעבר בדרכו ושימש כמורה דרך לכל מכריו.
ביומנו האישי כתב: "אני נלחם את המלחמה הטובה, את הכי טובה מכולן. לא בשביל כסף, לא בשביל כבוד, בשביל שהטוב ינצח את הרע, האור את החושך. לא משנה מה ההיסטוריה תספר, אני יודע באיזה צד אני. מי היה מאחוריי, מי איתי, ובמיוחד מי מולי. אני עם אנשיי אל מול האויב, אין קשר מחייב מזה. אני רוצה את זה ככה, כמה שיותר, לנצח. זו החזית ובה אני נמדד בכל מה שאני עושה, אני לא שוכח את זה לשנייה. וזה יכול להיות קשוח, במידה ונצלול פנימה. אני מוכן. אני רגוע שם. לחימה זה הדבר היחיד שנחשב".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר ,2023 בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.
אלכסיי הוקפץ מביתו מיד עם תחילת המתקפה. הוא הגיע יחד עם חבריו ליחידה אל העיר שדרות, והוביל צוות פריצה שנלחם פנים אל פנים מול עשרות מחבלים שהתבצרו בתוך תחנת המשטרה העירונית.
הלחימה הייתה מורכבת ונמשכה שעות ארוכות. במהלכן, נכנסו אלכסיי וצוותו שוב ושוב אל המבנה ולחמו בגבורה, כשמטרתם העליונה היא חילוץ והצלה של בני הערובה שהוחזקו על ידי המחבלים.
חבריו של אלכסיי מספרים שזה היה הקרב של חייו, שהוא לחם בצורה יוצאת דופן ופעל בנחישות ובאומץ רב, עד שנפל בקרב.
בית עלמין הצבאי חיפה
אזור: ג | חלקה: 3 | שורה: 12 | קבר: 3
"מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך"
״כל עוד מישהו זוכר אותי – אני חי״
(החלק לצפייה בתמונות נוספות)